למה לי רומנטיקה עכשיו

הז'אנר הרומנטי בספרות סופסוף מקבל את הבמה הראויה לו!

זו בהחלט שורת המחץ, אבל מה קדם לה?

בואו, ניתן לכן שיעור קטן בהיסטוריה.

אנחנו אוהבות לקרוא והמון בעיקר את הז'אנר הרומן רומנטי.

אוהבות לדבר על ספרים, במיוחד אם סיימנו ספר ועפנו עליו!

יותר מזה, אנחנו מתות על אירוטיקה.

בדיוק, אירוטיקה.

אירוטיקה שכתובה טוב שמצליחה להבעיר את הדפים והלילות.

הז'אנר הרומן הרומנטי קיים כל כך הרבה שנים, עוד הרבה לפני כריסטיאן גריי (פיפטי שלנו מחמישים גוונים של אפור.)

עד פיפטי היו לז'אנר קוראות אך קראו אותו בחדרי חדרים.

זו הייתה בושה לקרוא רומן רומנטי או ספרים אירוטים.

הז'אנר תוייג ל- "עקרות בית" או "רומן משרתות".

הייתה בושה אמיתית להודות בזה שנשים קראו ספרים רומנטים או אירוטים.

רומנטיקה היא מילה גסה?

צריך להסתיר? להסתתר?

2012 היא שנת המהפכה!

הז'אנר קיבל חשיפה.

נשים מכל הגילים חיכו ימים שלמים לקבל את העותק הנכסף של חמישים גוונים של אפור.

חיכו להכנס לתוך "העולם האסור".

הרשתות החברתיות הוצפו.

אי. אל. ג'יימס הופכת לסלבריטי.

והדמויות שלה? כולן רצו להיות אנה, לקבל טיפה מתוך העולם הזה ולהפוך את המציאות לפנטזיה כתובה.

מאז 2012 עברו הרבה מים בנהר וכמובן המון ספרים רומנטים.

הדמויות השתנו.

הדמות הנשית כבר לא נחותה, מסכנה שמחכה לאביר על הסוס הלבן שיבוא להציל אותה.

לא.

הדמויות הנשיות עכשוויות, חזקות, יודעות מי הן ומה הן שוות.

לגבי הדמויות הגבריות?

אנחנו עדיין אוהבות אותם אלפא, כי בואו בכל זאת פנטזיה.

וזו פנטזיה רומנטית שכיף להתמכר אליה.

אז בואו נתמכר לזה,

כי בסופו של דבר, הסיפור הוא אהבה,

ומי לא צריך מעט אהבה בחייו?

תיהנו מהרומנטיקה שהבאנו לכן.

אוהבות,

הטורקיזיות דקלה וגלית.